תמיר שר, זיו שר
זיו שר ותמיר שר, אחים, שילדותם עברה בקיבוץ של השומר הצעיר.
בתערכותם המשותפת הם מציגים שתי נקודות מבט. ונקודת מוצא אחת, חומר אינטימי שמצוי בבית.
שניהם בחרו לבודד את הדימוי המצולם מהקשרו הישיר (מקום וזמן). ולאפשר לעצמם התבוננות
עמוקה, נטולת פאתוס, צנועה ואחרת על המציאות.
זיו, בחר בחפצים יומיומיים, "קטנים", סתמיים, שלא חלה עליהם חלוקה היררכית.
תמיר, גוזר צילומי ילדים מתוך אלבום ילדותו ומכין אינוונטר של תנוחות גוף
בידודם של המצולמים חושף את פגיעותם, את תנוחת גופם הישירה שאינה מודעת למבט הביקורתי
של הצופה.
זיו ותמיר מצליחים ליצור שפה שמדברת אולי על דברים סמויים, או אולי על אותם דברים שאנחנו זוכרים,
כי אותם אנחנו רוצים לשכוח.
דרורה דקל (מתוך טקסט התערוכה)
